<h1>שבלי הלקט הקצר דין מליחת בשר סימן י"ב</h1>
<h2>דף עד.</h2>
והרב רבי שמחה מאשפירא כתב, אם שכח אדם ושם הבשר חי במולייתא שקורין טורט"א טרם שנמלח, אעפ"י שאין לעשות כן, רואין אם האדימה הבצק והבשר שבה אסורה, ואם לאו מותרת. מה שאין כן בקדירה שאם נתבשל בקדירה טרם שנמלח בין שהאדים הרוטב בין שלא האדים אסור הבשר והרוטב. ולגאון אחר מצאתי, מלאי של כבשים ואווזים ותרנגולים שממלאין אותו בשר חי שאינו מלוח כלל או אי נמי מלוח כמליחת צלי וצולין אותן מלאים כן בלי שום בשול שריא, משום דאמרינן כבולעו כך פולטו, וגומרי מישב שייב ליה ומפיק ליה מניה, אבל אם רוצה לבשלם ולמלאם בשר חי מחותך, צריך למולחו כמו שמולחין אותו לקדירה וגם צריך למלוח את הכבשים והאווזין והתרנגולים עצמן כמלוח לקדירה, הא לאו הכי אסרנוהו, אם אין ששים במלאי וכל מה שעמהן בקדירה בששים, בכבש או בתרנגול או באווז והקדירה אסורה, וכן הילכתא. והא דפסקינן לקמן הלכתא מותר ואפילו פומא לעיל בצלויין קא מיירי דאמרינן כבולעו כך פולטו ושרי.
נשאל לר' אביגדור כהן צדק, על הבשר אם מותר לאוכלו חי בלא מליחה מפני הדם הבלוע בתוכו, והשיב שמותר משום שלא פירש דמו עדיין. וגם רבינו ישעיה התיר לצלות הבשר בלא מליחה.
כתב רבינו ישעיה ז"ל, המולח בשר לצלי ואינו מדיח אותו קודם צלייה, נראה לי שהוא אסור, מפני שהמלח בלוע מן הדם ונאסר, ושוב אין הדם יוצא ממנו באש, שכל הדם שנאסר אינו חוזר אלא או יצלנו בלא מלח או ימלחנו וידיחנו קודם צלייה.
